ריכזתי בדף זה מספר שאלות שנשאלתי לגבי בגידה ואת התשובות עליהן:

בגידה – הגילוי

 גיליתי את הבגידה של בעלי! לפי המידע שהגיע אלי לא מדובר בסטוצים כי אם ברומן לכל דבר. כמובן שהוא מכחיש את הבגידה בזוגיות שלנו. בגלל חכמתו וחריפותו הוא יודע היטב לטשטש עדויות , אבל אני מרגישה שכל עולמי חרב , לא מסוגלת לחייך ואף להמשיך כאילו הכל בסדר , ברצוני לציין כי אנו נמצאים באיזה שהוא תהליך של ייעוץ זוגי , ונראה לי כי אנחנו מבזבזים את זמננו וכספנו לשווא , כל עוד בעלי בוגד בי.

יש לנו 3 ילדים מקסימים ואנו נשואים כבר 20 שנה . מבחינתו החיים מתנהלים כרגיל , הבית ממשיך להתנהל , נקנים דברים חדשים הביתה והכל בסדר…הדבר שהכי מפריע לי זה המבט המרחם שלו כלפיי , כאילו איזה מסכנה , מה אני עושה לה , ומצד שני המבט המזלזל של , אם היית יודעת איפה הייתי ועם מי. הבעיה שלי כל כך מורכבת , אני לא מסוגלת לגעת בו , לא מסוגלת לחייך עוד , לא מסוגלת לחיות בהרגשה שהבעל שאני כל כך אוהבת נמצא אי שם במקום אחר. ויותר מזה כבר לא מאמינה לו. מה עושים?!

 תשובה: בגידה – לא לעבור לסדר היום!

מה שאת עוברת בימים אלה הוא קשה וכואב, ולדעתי לא ניתן להמשיך את החיים במסלולם הרגיל בלי לעשות עם זה משהו. יש גברים, במיוחד אלו שלא מתכוונים לעזוב את הבית ורוצים ליהנות משני העולמות – שימשיכו להכחיש את הפרשייה כל עוד נשמה באפם, ועוד לגרום לך להרגיש חשדנית, קטנונית, טיפשה ו"קלפתה".

האם את מוכנה לחיות כך לאורך זמן?
איזרי אומץ והתעמתי איתו בעזרת הוכחות והחליטי מה את דורשת ממנו, כי כל עוד את בולעת את השקרים ואת ההתחמקויות שלו – את מקטינה את עצמך בעיני עצמך ובעיניו, ומגדילה את הסיכוי שהוא ימשיך לחפש מישהי "גדולה" יותר, שהוא יעריך יותר מאשר את הפתייה (סילחי נא לי) שמחכה לו בבית, ומוכנה לבלוע הכל. אני חוששת שאת הצעדים האלו הכי נכון לעשות במסגרת של ייעוץ זוגי, שיכולה לשמור עליכם מפני פיצוצים וקצרים בתקשורת, ולתת לך את הכוח והתמיכה להתעמת איתו.

בגידה בזוגיות – איך לחדש את האמון?

רציתי לדעת איך אוכל לחדש את האמון בבעלי לאחר שבגד בי? כאשר אני שואלת אותו אם הוא מצטער על הבגידה הוא שותק, האם עדין זה מראה כנות ורצון להיות איתנו? הוא טוען שאני אישתו והוא לא יעזוב אותי בשביל שום אישה אחרת.

אתמול קצת דיברנו והוא מעלה טענות קשות כלפי על שנים של הרגשה מצידו שאני מזלזלת בו, ושההורים שלי משפילים אותו. השאלה האם עם מטענים שלו כאלה עדיין אפשר לשקם, ולא כל פעם אני אחיה בבהלה שאם ההתנהגות שלי לא תהיה לטעמו הוא שוב יחפש בחוץ. הוא רוצה להיות נאהב גם אני.

הוא טוען שמאז שהבגידה נתגלתה היחס שלי כלפיו יותר טוב, שאלתי אותו – ומה איתי? והוא טוען שעם הזמן, כשהוא ירגיש נאהב אז גם הוא ישקיע בי…מה דעתך? קשה לי מאוד להאמין בו, וכמובן שמבחינתי זו הזדמנות אחרונה בשבילו. אבל איך עושים זאת?

תשובה: להעלות נושאים שלא טופלו ולפתור אותם

בתהליך עיבוד המשבר לאחר בגידה בזוגיות, מאוד חשוב להבין לעומק את רצף הרגשות והמחשבות שהביא אותו לבגידה, מה היה חלקו ומה היה חלקך.
מנסיוני, בד"כ ישנו תסכול מיני, או תחושת ביקורתיות מצד האישה, ובמקביל הגבר מוצא עצמו מחוזר ומפותה ע"י אישה אחרת שנותנת לו תחושה מאוד טובה, מעריכה ומקבלת לעומת אישתו.

ואם זה לא זה אז יש לבחון יותר לעומק. לדעתי כדאי להיעזר בטיפול זוגי כאשר קורה משבר כזה, כי מאוד קשה לחשוף את כל הרובדים לבד. כמעט תמיד יש משהו נוסף שאותו רק עין שלישית, אובייקטיבית ומנוסה יכולה לגלות, והיחסים ביניכם צריכים עכשו לעבור לשלב חדש, עמוק יותר. וניתן לראות בכך הזדמנות…כי הרבה זוגות רק עוברים הלאה, מבליגים, בולעים את הגלולה המרה, והרעל נותר במערכת ומחבל באינטימיות שלכם בצורת חשדות, הסתרות ושקרים נוספים, ו"המתנה בפינה עד לפעם הבאה". את כל זה צריך למנוע, ולהביא כלים חדשים ותובנות חדשות לקשר.

יש לי הרגשה שמה שקרה אצלכם הוא סוג של אות אזעקה שמשהו בנישואים שלכם חורק ולא מספק. המסר של בעלך שזה בגללך הוא מאוד ילדותי – אם אכן זה כל מה שהוא אמר.
עבדתי כבר עם זוגות שהיתה בגידה בזוגיות על רקע דומה, וניתן להתגבר על כך במידה רבה, אם כי זה משהו שתמיד זוכרים אותו ונמצא ברקע, (בעיקר הידיעה שהוא עשה משהו כזה מאחורי הגב שלך, ושיש בו את המסוגלות הזאת).

יש בגידות בחיי הנישואין שמהוות – אולי תתקשי להאמין – קרש קפיצה ליחסים הרבה יותר משתפים וקרובים, לאחר ששמים על השולחן המון דברים שלא טופל בהם במשך השנים. כאשר לא פותרים בעיות והן מתמשכות, נוצרים חוסר אונים וייאוש. בעלך הרגיש שהמוצא היחידי שלו להרגיש שווה ואהוב הוא עם אישה אחרת. לדעתי – אם את עדיין אוהבת אותו, והוא אומר שהוא בוחר להמשיך איתך – יש סיכוי להבריא את היחסים, אבל זה כמעט חסר סיכוי לעשות זאת בעצמכם, ללא עזרה.

אני עדיין חושבת שהחשש הזה והידיעה שהוא מסוגל לכך זה משהו שילווה אתכם תמיד. אבל ניתן להתעלות על כך ולשקם את היחסים, וכפי שאת מתארת – כבר החלו לצאת לאור דברים קשים שהוא מרגיש אותם הוא אגר זמן רב. עם כל מה שיצא צריך להתמודד, וכנראה שהוא הרגיש מאוד בצד בבית, עם 3 ילדים ועם היחס של משפחתך, מאוד יתכן שהוא הרגיש שהוא בעדיפות אחרונה, ולא היה מוכן להשלים עם כך.

אך מכיוון שהיה לו כל כך קשה לדבר איתך על כך, הוא נשאב לכיוון הבגידה, שמילאה עבורו חלל. ברור שכל אחד זקוק להיות נאהב ולהיות אוהב, ואני חושבת שעכשיו שניכם צריכים להשקיע אחד בשנייה, לא רק את, מה גם שלך יש עכשיו תינוק חדש להשקיע בו. פנו זמן לעצמכם, לעשות יחד דברים שיגרמו הנאה לשניכם. שימו זאת בעדיפות עליונה, לפני קנייה של ריהוט חדש או בגד חדש.

בגידה שהסתיימה אך אינה מרפה

שלום ,אני ובן זוגי כ 2.5 שנים יחדיו. עברנו פרידה אחת (שאני יזמתי אותה) בתחילת הקשר בעקבות בגידה שלי בו. וחזרנו לאחר כחצי שנה ולא דיברנו על הנושא. פשוט חזרנו כי הבנו שזה מה שטוב לנו,
היחסים שלנו מעולים מכל הבחינות. קשר בריא מלא בהבנה הקשבה זרימה עזרה. אין כל רע במה שיש לנו כיום. ואנו רואים את עצמנו מתחתנים ונשואים הרבה שנים בגלל ההתאמה הזו, בהחלט מצאנו את "הבעל"/"האשה" שתמיד רצינו אני רואה בו דמות אבהית לילדיי ובעל נפלא ותומך ונאמן לחלוטין!

הסיבה שהחלטנו לחזור כי הרגשנו שזה זה. ויש על מה לעבוד כי אנחנו רוצים את הקשר הזה ויהיה ממנו רק טוב. ואכן כך עבדנו על הקשר והשקענו בו ורצינו אותו ואנחנו זוג ממש טוב הייתי אומרת אפילו, הבעיה היא שחזרתנו לא היתה מלווה בהתמודדות כלשהי עם הדבר שקרה, אני ניסיתי להדחיק על מנת לשכוח והוא אכל את עצמו עם הצורך לדבר על הנושא. ופשוט המשכנו הלאה, בנינו מערכת יחסים טובה בריאה ונאמנה עם המון הערכה לאחר.

הבעיה היא "ההצפות" הפתאומיות הללו .זה בא והולך. אנחנו אנשים שונים ,אני מהסוג "מה שלא יודעים לא מפריע" , שיטתי היא הבלגה והדחקה ולא התמודדות עם המצב ורק כך הדבר עובר אצלי ואילו הוא נורא מחושב ושקול ויש לו את הצורך לשפוך לי כשצף לו ואח"כ הוא נירגע , וכאשר הוא מספר לי הדבר מציף אותי לכמה ימים, אני שקועה בדבר ואח"כ שוב ממשיכה את חיי. ולאחר שהוא שופך אצלי את ריגשותיו הוא ממשיך הלאה.

זה אינו דבר שמהוה איום על הקשר אך זה מיטרד לעיתים. אנחנו מדברים מעט ווממשיכים הלאה ולא מוצאים פיתרון לדבר (זו הבעיה בעיקר, אך יש עוד כמה פרטים נילווים ליצירת תמונה מלאה,הבגידה נעשתה עם אחד מעמיתיו לסוג של מקום "עבודה",ששנינו הינו הולכים אליו, לאחר כשנה לאחר המעשה הבנתי שהדבר מזיק לי להיות בסביבת שניהם, והפסקתי לבוא לשם ואף עברתי לעיר אחרת. אך הוא מגיע לשם לעיתים כי הוא צריך, ועצם המקום מציף את הדברים אך לפי דבריו זה לא רק המקום הוא אומר כי הבעיה היא בו,הוא לא שלם עם הדבר ,אצלו זה לא נירפא וזה צף ועולה כל כמה זמן.) מאוד קשה לי לדבר על כל הנושא איתו ואני נמנעת , יכול להיות שאני לא החלמתי לחלוטין אך זו דרכי להתמודד.

תשובה: היכולת של זוג להתמודד עם שיחות "קשות"

אני חושבת שמה שקרה לכם הוא די טבעי. הבגידה היתה מאוד מכאיבה עבורו, ואולי לך זה היה מפחיד לגלות בעצמך את עצם ההיתכנות של בגידה בזוגיות. זה צף ועולה משום שיש נושאים בלתי סגורים, וגם בלתי מובנים לשניכם, בעיקר לבן זוגך, והם מציפים אותו בדאגות כלפי העתיד המשותף.

מכיוון שאת מספרת שעבורו זה חשוב לשוחח וללבן נושאים ולשפוך את רגשותיו, ואילו התגובה הטבעית שלך היא להבליג ולהדחיק ולעבור הלאה, הנושא הזה מהווה בשבילכם סוג של "מבחן אש". דרכו אתם בוחנים את התקשורת שלכם ולומדים אחד את השני. את אומרת שזה מהווה מיטרד, ושאינכם מוצאים פתרון לדבר, ומה שאני חושבת שיש סכנה שצורת התקשורת הזאת, שאינה כל כך אפקטיבית, תתקבע, וכאשר יעלו על הפרק נושאים בעייתיים בעתיד – הוא ירצה ללבן אותם לעומק ואילו את תעדיפי להימנע משיחות.

לכן צריך לעשות משהו עם האירוע כמו טיפול זוגי מקצועי ולא לעבור הלאה. גם בגלל התוכן המדאיג של אירוע הבגידה (בני זוג שנבגדו פעם אחת חוששים מאוד שזה יקרה עוד, שזה משהו באישיות של הבוגד), וגם בגלל צורת התקשורת שלכם סביב המשבר הכי גדול שהיה לכם עד כה, חשוב ללמוד דרכים אחרות לנהל ביניכם "שיחות קשות" – שיחות עומק, על נושאים כאובים, כי סביר להניח שכל אחד הגיע עם סגנון מן הבית שלו לגבי מה ואיך עושים עם אירועים בעייתיים, ורצוי ללמוד גם דרכי תקשורת אחרות, יותר נעימות. ויש.

בגידה…היתכן שאני מפרגן לה?!

גיליתי לא מזמן שהרעיה החוקית מזה 27 שנה בוגדת. בהתחלה, לא היה גבול לבושה ולזעם שחשתי. רציתי לתפוס את שניהם ביחד ולהביא מכות, להתנקם. לא דיברתי איתה על זה. אחר כך, לאט לאט ראיתי שטוב לה. שהיא קורנת, שהיא נראית טוב יותר.

ובאופן מוזר, אני לא מרגיש רע עם זה שמישהו אחר עושה לה יותר טוב. אולי זה טבעי. היו לנו נישואים טובים לאורך כמה שנים, אבל אחר כך הכל הפך שגרתי – משכנתא, ילדים, בלה-בלה-בלה – קלישאת החיים. מה עכשיו? להתגרש ממנה ולתת לה חיים חדשים? הילדים כבר עזבו את הקן, אז התא המשפחתי לא יסבול זעזוע גדול מדי, כלומר זעזוע, אלך אל כזה שאין מפניו אפשרות ללכת קדימה. בקיצור- מה עושים? אני מבחינתי הייתי משיך הכל ככה. איך אומרים הצעירים של היום? אני זורם.

תשובה: נישואים פתוחים

הבנתי ממך, שנישואיכם ממושכים, וותיקים.
לדעתי, אצל רוב הזוגות יש שחיקה מתמשכת ככל שהם יחד יותר זמן, והשחיקה מתבטאת באיכות שיחות הנפש, היכולת לשתף זה את זה בחיים הפנימיים, הכיף לבלות יחד ללא אנשים אחרים, תחומי עניין משותפים. וכמובן שאחד הדברים שהכי נפגע אצל רוב הזוגות הוא התחום המיני. מין הופך לשגרה, משעמם, לפעמים מופיע כחובה במקום כתענוג, יוצר מתחים מיותרים, והרבה אכזבה, במקום קירבה ואינטימיות.

והנה, קרה משהו לאישתך, עודד, והיא נראית פורחת כתוצאה מפרשיית אהבה. ואתה מוצא עצמך מפרגן לה ברמה מסויימת. אני חושבת שזה מעיד על גדלות נפש וחוסר אגואיזם. ויש לך את האומץ להכיר בכך ולשתף אותנו, למרות שזו לא התגובה הנורמטיבית, הצפוייה…

אתה מסוגל לעשות את ההפרדה ולפרגן לה את האושר הזה. ואני רוצה לומר לך שיתכן ולכם, כזוג, וזה לא שכיח – יתאים לפתוח את הנישואין ולאפשר לשניכם להתראות עם בני זוג אחרים מתוך שיתוף ופירגון. יש זוגות שחיים כך בהסכמה בגלל חוסר בריגושים והכרה בכך שלא חייבים לפרק את הזוגיות או לעשות דברים מאחורי הגב או לחיות בויתור על חוויות כאלו עד סוף החיים בשם הבלעדיות הזוגית.

אני חושבת שכל זוג יכול למצוא לעצמו את הדרך שמתאימה לו וייחודית לו לזוגיות טובה, ואל לנו לשפוט אחרים. אני חושבת שזוהי תפיסה שמתאימה יותר, יחסית, לזוג בשל, שעבר כברת דרך יחד, וקיימת אצלו איכפתיות ושיתוף פעולה, וקבלה ותמיכה הדדית. זוגות צעירים יותר שיאמצו דרך חיים זו עלולים להיתקל בתגובות של קנאה ורכושנות.