כנות בזוגיות – איך היא נתפסת?

פעמים רבות, כאשר שואלים זוגות ויחידים מה הדבר החשוב ביותר להם במערכת יחסים זוגית – התשובה השכיחה היא כנות.

אבל לרוב ביכולתנו לספוג כנות בזוגיות עד לאותה מידה שאנו יכולים להתמודד איתה. אנחנו זקוקים לשמוע מבן הזוג שלנו דברים שיגרמו לנו להרגיש צודקים, טובים, מוצלחים…שהוא מסכים איתנו… בעיקר דברים שיגרמו לנו להרגיש טוב.

מה הסיכוי שנגיד לבן זוגנו:
"בזמן האחרון אני לא מרגישה שום תשוקה כאשר אנחנו מקיימים יחסי מין"
או:
"הייתה לי שיחה אישית מרגשת עם x בעבודה ומתחשק לי להמשיך לדבר איתה שוב, כי איתך אני כבר לא מרגיש שאני יכול לשוחח שיחות כל כך אינטימיות"

עד כמה אנחנו מסוגלים להתמודד עם דעות, רצונות, תכניות ורעיונות של בן הזוג שגורמים לנו להרגיש חרדה ולחץ? עד כמה יש לנו האומץ להגיד לבת הזוג שלנו דברים שאנחנו יודעים שהיא לא תאהב ולהסתכן בריב ובהתרחקות?

תוצאה אופיינית של הימנעות מתמשכת מלומר את האמת, להיחשף, להביע את דעתי האמיתית היא הסתרה של חלקים יותר ויותר גדולים של העצמי האמיתי מפני בן הזוג ובהמשך גם מפני עצמי, כי קשה להתמודד עם הידיעה שאינני יכול לבוא לידי ביטוי במקום שאמור להיות הכי אינטימי שלי.

כנות בזוגיות? מתפשרים ומסתירים

הרבה אנרגיות נתפסות ומבוזבזות ע"י השימוש המתמיד בהסתרות ובמסכות. אנחנו מתפשרים, במגמה להימנע מויכוחים, האשמות, השפלות, ציניות, כעס או נקמה. זה אולי נוח יותר בטווח הקצר, אך סגנון הימנעות ופשרנות כזה מזין תופעה של ויתור על חלקים מהותיים של עצמנו, ועם הזמן אנו מגלים שהתפשרנו עם האינטגריטי הפנימי שלנו, ופגענו בעצמנו.

האם אתה בתחושה שבן הזוג שלך "שואב" את האנרגיות ואת הרזרבות שלך? למשל ע"י תגובות מוגזמות, דרמטיות יתר על המידה לסיטואציות פשוטות, או ע"י שידור אוירה של ביקורתיות שנותנת לך תחושה שלילית לגבי עצמך במקום תחושות חיוביות ואופטימיות?

האם אתה מרגיש שמערכת היחסים מגבילה את יכולתך לפעול על פי הדברים החשובים לך?

האם אתה חש שמערכת היחסים אינה טובה עבורך אך אינך מסוגל להפסיקה או לשנותה מהותית?

האם אתה מרגיש מתוסכל, כאילו כל דבר שתנסה לעשות לא יהיה טוב מספיק בעיני בן הזוג?

אשליה של "נשמה תאומה"

לכל אחד מאיתנו יש מערכת ערכים, אמונות, רצונות, תשוקות וזיכרונות – אלו הם המרכיבים שעושים אותנו ייחודיים ושונים זה מזה. ככל שנוכל לחיות בסביבה שמאפשרת לנו להיות מי שאנחנו, לבטא את עצמנו באופן חופשי ומלא – כך נוכל להיות מוגשמים יותר, וגם להתפתח, לצמוח ולנסות רפרטואר חדש של חוויות מפעם לפעם (זה נכון במידה רבה גם לגידול ילדים).
נכון אמנם שבן זוג יכול לעזור לי לקדם דברים, אבל רצוי שלא ישמש עבורי השלמה הכרחית. ביטויים כמו "נשמה תאומה", או "החצי המוצלח יותר שלי" – לפעמים מעידים על אמונה בסיסית שאני לא שלם בפני עצמי. בחיפוש אחר האהבה רבים מחפשים את אותה מערכת יחסים עם מישהו אשר תגרום להם להרגיש שלמים יותר. חיפוש זה ניזון מאגדות וסיפורי אהבה, אבל חיים בזוגיות כמעט אף פעם אינם עומדים במבחן "הנשמה התאומה". האשליות מתנפצות אל מול מציאות יומיומית של חיים בשניים, כאשר השונות בחשיבה, בהרגלים, בערכים ובסדרי עדיפויות מתחילה להופיע באופן טבעי (וצפוי), וליצור התנגשויות וקונפליקטים.

היחשפות מחזקת את האינטימיות

ככל שמערכת היחסים הזוגית תאפשר לכל אחד מבני הזוג להיות חשוף, לא מוגן, אמיתי, כך תהיה תחושת האינטימיות של בני הזוג חזקה יותר. הידיעה שבן הזוג מאפשר לי להיות חשוף, לטעות, לעשות שטויות – מעודדת אותי להעיז ולהתנסות בחוויות חדשות, התנסות המחייבת לפעמים להתגבר על פחדים וחרדות (לרבות בתחום המיניות שלנו). באווירה כזאת של חופש ורשות להיות מי שאני באמת, משתחררות אנרגיות יצירתיות, ואנחנו מתפנים לחקור את פנימיותנו ומוצאים דברים חדשים.

לכן הגישה ליציאה ממבוי סתום ביחסים היא התבוננות פנימה של כל אחד מבני הזוג, היאחזות והיצמדות קודם כל למי שהוא כשלעצמו, ומן המקום הזה והתחושה הלגיטימית שהוא חופשי לבטא ולקדם את הדברים החשובים לו, ניתן לקבל בתהליך הייעוץ הזוגי כלים ועקרונות נוספים שיאפשרו לשניים, גם אם הם שונים מאוד זה מזו, לחיות ביחד תוך מתן מקום ומרחב לאחר באותה מידה.
איך מתגברים על החששות מגילוי הלב הזה, מתגובת בת/ בן הזוג לדברים שייאמרו – על כך במאמר נפרד שבו ידובר על התמודדות עם חרדה בזוגיות.

בסופו של התהליך, כאשר הזוג יהיה מורכב משני יחידים שלמים, המבטאים את אישיותם במלואה וגם צומחים ומתפתחים בזכות מתן הרשות לביטוי עצמי – אזי כל היחידה המשפחתית תרוויח, כי היא תהיה מושתתת על סך כל היכולות והכישורים המגוונים של שני אנשים שלמים, חופשיים, קלילים ושונים, כמו שכל שותפות בריאה צריכה להיות.

ומה עם האהבה?

ומה עם האהבה? תשאלו, את מהללת ומדגישה אינטימיות ושותפות, אבל גם את האהבה שנעלמה לה בדרך יש צורך לשקם. זה נכון. אני חושבת שאינטימיות כפי שתיארתי אותה היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לאהבה רומנטית ולארוטיקה בזוגיות מתמשכת. אבל על כך במאמר נפרד.

ברצוני להוסיף כאן את מילות השיר "על הנישואין" מתוך היצירה "הנביא", של המשורר ג'ובראן חליל ג'ובראן, שנפטר לפני כ 70 שנה, אך דבריו החכמים מדגימים כל כך יפה את הנאמר לעיל:

"ואז דברה אלמטירה שוב:
ומה דברך על הנישואין, הנביא?
ויען ויאמר:
"יחדיו נולדתם, ויחדיו תהיו לעד –
יחדיו, עת כנפי המוות הלבנות
יפיצו ימיכם אל דממת הנצח של האלוהים.
אך שימו מרחבים בזה היחד
ותנו לרוח השמים לחולל בינותיכם.
אהבו זה את זו, אך אל תכבלו את האהבה –

ותהי ים הומה בין חופי נשמותיכם.
מזגו איש לכוס רעותו, אך אל תשתו מכוס אחת.
פרסו מפתכם זה לזו, אך אל תאכלו מכלי אחד.
זמרו וחוללו יחדיו ויגיל לבבכם,
אך תנו ויהא כל אחד לעצמו,
כמיתרי הנבל שלעצמם הם גם בנגנם יחדיו.
תנו את לבבכם, אך אל יהא איש אחראי ללב האחר,
כי רק יד החיים תכיל את לבבכם.
עימדו יחדיו ,אך אל תהיו צמודים,
הן גם העמודים נושאי המקדש ניצבים ולא ייגעו,
והאלון והאלה – אמיריהם זה בצלה של זו, לא יגבהו."